השבוע אני רוצה לספר על בני הזוג אברהם ושושנה (כמובן שנעשו שינויים שלא נזהה במי מדובר),

אברהם ושושנה נכנסו אלי הבוקר לקליניקה, שניהם נראו שפופים ומדוכדכים מתמיד. 

אני מכיר את אברהם ושושנה לא מאתמול וגם לא משילשום, הם עוברים אצלי תהליך שנמשך כבר כמה חודשים ואף פעם לא פגשתי אותם בכזה מצב רוח ירוד.

שושנה פתחה ראשונה ותיארה בעגמימות:

אברהם נטש אותי במהלך החג, הוא החליט שהוא צריך להתפלל בישיבה בה למד בנעוריו, ואני פשוט השתגעתי,

למה השתגעת, שאלתי, כי מה קרה? 

"אני לא זוכרת אף שנה שהיה לי כזה ראש השנה גרוע. 

התרגזתי והתפרצתי על הילדים בלי סוף. הרגשתי נורא עם עצמי, כל דבר הכי קטן הוציא אותי משיווי המשקל. 

דווקא ביום הכי קדוש הגעתי לכאלה מקומות איומים.

כל פעם אחרי התקפת עצבים הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה יותר בשום אופן. לא עוברת חצי שעה ואני מוצאת את עצמי שוב באותה פוזה- מתפרצת בכעס על הילדים.

ואל תשאל אותי על מה, כי גם אני לא ממש יודעת, זה היה על דברים כל כך קטנים וטיפשיים, אני ממש לא מבינה את עצמי כשאני מגיעה למצבים הללו. כאילו אני מאבדת שליטה על עצמי.

זה באמת כ"כ לא פשוט הגבתי, והאמת באמת הרגשתי את הכאב שלה, גם להישאר לבד וגם לחוות תסכולים עם הילדים, 

לאחר שהרגשתי שמשהו בה קצת נרגע, העזתי לשאול בעדינות, אמרת לי מקודם שאת הרגשת כאילו את מאבדת שליטה על הילדים, ואני שואל את עצמי  למה את אומרת "כאילו", האם את חושבת שאת מאבדת שליטה באמת או בכאילו?

שאלה טובה. אמרה שושנה.

האמת, אני לא יודעת לענות על זה.

"כי מה היה קורה אם היית יודעת את התשובה?" שאלתי בהומור

שושנה חייכה בהבנה. היא הבינה לאן אני חותר והחליטה לאזור אומץ ולא לברוח מעצמה.

כן. אני מעדיפה לברוח מהאמת ולשחק כאילו אין לי שליטה על עצמי, אבל כולנו יודעים שבעזרת הנשים של בית הכנסת זה לא קורא לי. אבל באיבוד שליטה הזה, משום מה, יש הרבה שליטה.

"קודם כל אני מעריך את הכנות והאומץ להסתכל לדברים בעיניים ולא לברוח מעצמך". הגבתי.  

"כעת אני רוצה לשאול אותך שאלה שדורשת עוד יותר אמיצות, האם את רואה קשר בין הדברים, כלומר האם את מנסה להפעיל את בעלך דרך אותם התפרצויות על הילדים?

שושנה שתקה במשך כמה דקות. היא הרהרה בדברי ואז אמרה: לא נעים לי לומר, אבל זה ב-ד-יו-ק הסיפור. אני ממש משתמשת בזעם על הילדים כדי לנסות לגייס את אברהם. כל פעם שהוא מתחמק מעזרה אז אני כועסת עליהם.  

המשך התהליך לא רלוונטי כרגע, המסר העצום הוא להבין שהרבה פעמים אנחנו עושים מניפולציות להרוויח דברים, היכולת להתבונן בזה זה מתנה גדולה,

ומעבר לזה יש גם את המקום של להכיל ולקבל את עצמך, ככל שאת יותר מתוסכלת מההתפרצות על הילדים כך את יותר ויותר תתפרצי, ודווקא היכולת לקבל את זה ולהבין את עצמך הוא זה שיקטין את זה.